מדוע חשוב לדבר על אובדן חיים של אדם מסוים 

באחד הפרקים בסדרת המתח המצוינת “שוטרים בדם” מצטרפת אל השוטרות אדי ג'נקו וויטן אזרחית שמתמחה בפסיכולוגיה והיא עוזרת להן להתמודד עם בחור צעיר שסובל מבעיה מסוימת ומתגבר עליה בעזרת שמיעת מוזיקה בווליום חזק.

יש נושאים שהם מאוד רגישים ולכן צריך לדבר עליהם ברגישות מסוימת ,ולא לתאר אותם כסוג של “הצלחה”.

אחד הנושאים הללו הוא אובדנות.

חשוב לציין כי גם כיום לא ברור האם בכלל צריך לדבר על הנושא הזה כי הוא עלול לתת לרעיונות לכל אדם שיש לו בעיות נפשיות או מקצועיות, אך לאור הגידול החל במקרי ההתאבדות ברור שאסור להעלים את הנושא ,ושאדם יכול להרגיש מצוקה ומותר לו לבקש עזרה.

אך חשוב לזכור בהקשר זה כי עצם הצפת  הנושא באופן רגיש באוכלוסייה הכללית עשויה להיות בעלת משמעות מניעתית. אך מצד שני, חשיפה תקשורתית מוגזמת עשויה  להזיק לאדם החווה מצוקה נפשית, גם אם היא נעשית בצורה דרמטית (עמודים ראשיים, כותרות גדולות), מאדירה מקרי התאבדויות (או את המנוח) ומתארת אותן באופן מפורט לרבות מקומות ושיטות. 

ניתן לראות כי מאז המאה ה-19 מוכר המונח הפסיכולוגי "אפקט ורתר" שמתאר גל התאבדויות שהחל בעקבות פרסום ספרו של הפילוסוף גתה "ייסורי ורתר הצעיר".

מחקרים מראים כי קיים קשר ישיר בין  חשיפה באמצעי התקשורת למוות מאובדנות של דמויות המהוות מודלים לחיקוי ,לבין הסיכוי שאדם הרוצה לשים קץ לחייו יעשה זאת בסופו של דבר.

ניתן למנוע מקרים של אובדנות באמצעות הקניית ידע על סימני מצוקה, עקרונות של עזרה נפשית ראשונה ומידע על גורמי תמיכה, אבל למרבה הצער לא תמיד רואים סימנים מקדימים או מבינים את משמעותם. 

בעקבות סיפורים על מקרי אובדנות חשים רבים מחבריו או קרובי משפחתו של האדם שבחר לשים קץ לחייו ייסורי אשמה. 

ולכן, גם הסביבה הקרובה שלו חייבת לזכות להקשבה ותמיכה, וגם עבורם חשוב מאוד לשמור על שיח אמפתי ורגיש.

השאלה היא: איך עושים את זה?

                           דרכים למניעת התאבדות

כשאנו מדברים על מקרי אובדנות חשוב להימנע משימוש במונחים כמו "בחר להתאבד" או "הצליח להתאבד". 

במקום זאת יש לומר בצורה ישירה "מת מאובדנות". 

כך אנו משדרים שהתאבדות אינה מוגדרת "הצלחה", והיא לא עשויה להיראות כמעין מעשה הרואי הראוי לחיקוי. 

אובדנות ברוב המקרים גם אינה "בחירה", מאחר שהמצוקה הרגשית והכאב הנפשי הבלתי נסבל שתרמו לה היו כה גדולים, עד שיחד עם ראיית המנהרה וצמצום החשיבה הקוגניטיבית הם מנעו את היכולת של האדם לקבל החלטה שקולה במובן המקובל של המילה.

פעמים רבות קיימת נטייה מזיקה להפוך את הנסיבות שהובילו את האדם לשים קץ לחייו. 

כך למשל כאשר מסבירים  מוות של אדם  בכך שהוא "התאבד בגלל אהבה נכזבת", או לחילופין "התאבדה בעקבות חרם בבית הספר". 

מדובר בשיטה מסוכנת וחשוב להימנע ממנה כי היא מחברת באופן ישיר בין מאפיין אחד של האדם לבין המעשה, ועלולה לפרש אותו בטעות כסיבה לגיטימית. 

חשוב לציין בהקשר זה כי התאבדות היא תמיד שילוב בין כמה גורמים, חלקם פרטיים (למשל, תכונות אישיות, יכולת פתרון בעיות, גמישות מחשבתית, מוכנות לפנות לעזרה), אחרים סביבתיים (היעדר תמיכה חברתית),או לחילופין גורמים נסיבתיים המהווים את הרצון לעשות מעשה קיצוני זה.

מכיוון שמדובר בנושא יחסית “רגיש” רצוי להעביר את המסר לפיו יש מקום לדבר על מצוקות נפשיות וגם לכאב יש מקום, אם נעביר את המסר הזה יכול להיות שנמנע מהאדם לעשות את טעות חייו.